אביר (ארמנד) מארק נולד ברדאוץ, רומניה, בד' בסיון תרפ"ח, 23 במאי 1928 לאביו, הסופר נתן מארק. בשנת 1944 הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה אחד מפעיליה המרכזיים. מאז שנת 1948 שימש כמזכיר ההנהגה הראשית וההנהלה של תנועת "השומר הצעיר" ברומניה ופעל רבות להעלאת יהודים מרומניה לארץ ישראל. עם הקמת מדינת ישראל, החל לעבוד כפקיד בצירות ישראל בבוקרשט והמשיך לעבוד בה עד מאסרו ב-1950. הוא נאשם על-ידי השלטונות בריגול, בארגון עליה בלתי חוקית, בחבלה במשטר ללא כל משפט נשלח לעבודות פרך ובין השאר הועסק בחפירת תעלת דנובה. רק כעבור שלוש שנים לערך, בשנת 1953, הובא למשפט קבוצתי בפני בית משפט צבאי רומני, יחד עם פעילים וחברי הנהגת תנועת "השומר הצעיר" ותנועות ציוניות אחרות. המשפט היה חלק משורת משפטים שנערכו בשנות ה-50 של המאה ה-20, ברומניה, שנקראו לימים "משפטי הציונים ברומניה" ובהם נשפטו כמה מאות יהודים, מנהיגים ופעילים של התנועות הציוניות הרומניות ונידונו לעונשים כבדים. היהודים הואשמו בריגול למען האינטרסים של האימפריאליזם האנגלו-אמריקני.  אביר קיבל, במשפט זה את העונש הכבד ביותר מבין חבריו הנאשמים – מאסר של 20 שנה, אולם לאחר ערעור מאסרו הופחת לחמש שנים. מאחר שישב כבר ללא משפט שלוש שנים, שוחרר אביר ממאסרו בשנת 1955. הרף בקשותיו להיתר יציאה – כל בקשותיו לשלטונות רומניה  נדחו. רק לאחר שאובחנה בגופו מחלה ממארת, התירו לו שלטונות רומניה לצאת מהמדינה. בסיוע גורמים ציונים הגיע אביר מארק מגיע לפריז לריפוי ביולי 1957 אך בט"ז באב תשי"ז, 13 באוגוסט 1957 נפטר. אביר מארק הובא לקבורה בקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל.